זהו סיפור, שנכתב מלבו של אב חרד, המגיע עמוק אל לב הקוראים
“”אני מאוד מודאג”, אמר הרופא, “שבקרוב הילד יפתח אי ספיקת כליות, אתה חייב להיות מוכן להתחיל בדיאליזה”.
“אני רוצה לתרום כליה לבן שלי”
“זה לא סביר כרגע.”
דמעת אש החלה להופיע בעינו של האב, וגרונו היבש נדם בכאב חריף וצורב. לחבק את בנו בחום, זה הדבר היחיד שהוא עושה בלי להסתכל בעיניו של הילד…
“לא ניסינו הכל? לא הפכת את הילד לשפן ניסיונות? ולא הצלחת בכלום!”
“שיגענו את הילד ואת עצמנו, טיילנו בכל הארץ, ניסינו כל מה שאפשר להעלות על הדעת, מה עוד???”
כל ימי לא האמנתי ברוחות ובשדים או בעין הרע, והנה השתעבדתי.
כמו שפחה מרוסקת לכל הדמיון האלה, נשים מוזרות סידרו אותי, מגדות עתידות שיגעו אותי, ומכשפות שיקרו לי, רבנים ומרפאים, הומאופתים וטבעונים, אסטרולוגים ורפלקסולוגים, כולם רוקנו את הכיסים שלי, בלי להביא לבריאות לבן שלי, והוסיפה בירוקרטית שמצצה לי את הדם.
“?כמה רחוק, אלוהים, כמה רחוק, כמה זמן”
חוות דעת
אין עדיין חוות דעת.