“אני מאוד מודאג”, אמר הרופא, “שבקרוב הילד יפתח אי ספיקת כליות, אתה חייב להיות מוכן להתחיל בדיאליזה”
“אני רוצה לתרום כליה לבן שלי”
“זה לא סביר כרגע”
דמעת אש החלה להופיע בעינו של האב, וגרונו היבש נפל לכאב חד וצורב. לחבק את בנו בחום זה הדבר היחיד שהוא יכול לעשות מבלי להסתכל בעיניו של הילד
“לא ניסינו הכל? לא הפכת את הילד לשפן ניסיונות? ולא הצלחת בכלום”
“הסענו את הילד ואת עצמנו, טיילנו בכל הארץ, ניסינו כל מה שאפשר להעלות על הדעת, מה עוד” כל ימי לא האמנתי ברוחות ושדים או בעין הרע, והנה השתעבדתי כמו עבד מרוסק לכל. הדמיונות האלה, נשים מוזרות סידרו אותי, מגדות עתידות השתגעו ומכשפות ששיקרו לי, רבנים ומרפאים, הומאופתים וטבעונים, אסטרולוגים ורפלקסולוגים, כולם רוקנו את הכיסים שלי, בלי להביא בריאות לבן שלי, והוסיפו לי ביורוקרטיה מבאסת. דָם

“כמה רחוק, אלוהים, כמה רחוק, כמה זמן?”

אב אוהב וכואב מספר בעטו הרגיש ובסגנונו הייחודי את סיפור הסבל וההתמודדות של בנו עם מחלת כליות לאורך שנים רבות וקשות של ייאוש ותקווה. דברים שבאים מלב מבושל, וחודרים ללב רגיש

“רוצה לחיות”, הוא ספרו הראשון של אבישי לוי, שהוא המשך לספרו השני “רוצה לחיות” חלק ב’